משה מדבר על עם ישראל לשון הרע ולכן אלוקים אומר לו לשים את היד בחיקו: "וַיֹּאמֶר ה' לוֹ עוֹד הָבֵא-נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ" [ד, ו]. וכשהוא מוציא אותה הוא רואה שהיא מצורעת "וְהִנֵה יָדוֹ מְצוֹרַעַת כַּשֶׁלֶג" [ד, ו]. אחרי זמן אלוקים אומר לו שישים שוב את היד באותו המקום ואז כשהוא מוציא אותה הוא רואה שהיא נרפאה.

נשאלת השאלה מדוע שוב מתבקש משה להכניס את היד לחיקו כדי להירפא? הרי אלוקים יכול לרפא גם בלי הטקסיות הזאת.

אלא שאם משה היה חושב לעצמו שיש משהו בבית השחי שגרם לצרעת אז בא אלוקים ואומר לו תלך שוב לאותו המקום שם חטפת את הפצע, ושם דווקא תרפא.

ואני אומרת שאפשר ללמוד מזה שהחסרונות שלנו הם גם היתרונות שלנו. איפה שאני תמיד נופלת ונכשלת, יש שם גם הזדמנות גדולה לגדול. אם אני כעסנית או דאגנית או קנאית, אני לא צריכה להחליף את האופי שלי אלא לקחת את המקומות הרגישים האלה אצלי ולעשות איתם טוב. כי ה'אין' שלי הוא לפעמים מפיק הרבה 'יש'. בית השחי שגרם לצרעת, דווקא הוא שיגרום לה להירפא. זה כמו הנחש שמפיקים תרופה להכשה שלו מתוך הארס שלו.

שתהיה שבת טובה ומבורכת והרבה אהבה,
חני

—

רעיון אחד מתוך הספר "שבת שלום חני" שיוצא לאור בימים אלו. בספר ליקטו בני משפחתה דברים ומאמרים שכתבה סביב פרשיות השבוע בהיבטים אקטואליים, מחזקים ומעוררים השראה. את הספר תוכלו להשיג בחנויות הספרים המובחרות או הקליקו כאן.